<h1>אהל מועד שער עירובין דרך ז'</h1>
<h2>דף כו:</h2>
בכל דבר שמשתתפין בו שיתופי מבואות מערבין עירובי תחומין.
<h2>דף כט:</h2>
עירב בדבר שסומכין בו משום ליפתן צריך שיהא בו כדי ללפת מזון ב' סעודות של אדם בינוני [ל' ע"א] וכל אדם מערב בכך אפי' הוא רעבתן, וזקן או חולה די לו בכדי מזונו לחול ולא לשבת.
<h2>דף ל.</h2>
האוסר עליו דבר בהנאה מותר לערב בו עירובי תחומין שמצוה הוא ומצות לאו ליהנות ניתנו אבל אין מערבין בהקדשות ואפילו בהקדש דמים שעומדין לפדיון, אמר כיכר זה היום קודש ולמחר חול אין עירובו עירוב הואיל ואינה סעודה הראויה מבע"י לשום אדם אבל דבר שאין ראוי לזה וראוי לזה מערבין בו.
<h2>דף לא.</h2>
אין (מברכין) [מערבין] אלא לדבר מצוה ואם עירב להנאתו בלבד אין עירובו מועיל אבל אם הלך שם וקנה שם שביתה בה"ש מותר לילך אלפים אמה ממקומו אפילו לדברים של רשות.
<h2>דף לא:</h2>
עירובי תחומין הואיל והוא כקונה רשות אין משלחין ביד חרש"ו או ביד מי שאינו מודה בעירוב אבל עירובי חצירות אפי' קטן גובה העירוב.
בכל דבר שהוא מד"ס אם אין לו עיקר בתורה אומר' שחזקת שליח עושה שליחותו. היה לו עיקר בתורה אין אומ' חזקת שליח וכו' כן פסקו הגאון ר"י ור"ת ויש שפסקו שאפי' בשל תורה חזקת שליח ואפי' לדבריהם אין אומ' כן אלא בשיש מכשול אצל המשלח על ידו אבל בדבר שאין צד מכשול אצל המשלח מצד מניעותו לא אמרו משום שכל כיוצא בזה חוששין שמא ימנע ולא יעשה שליחותו.
<h2>דף לב:</h2>
הרוצה לערב בתחומין צריך להניח עירובו במקום שאפשר לו להביאו אצלו במקום שנתכוון (לשבות שם לפי שסעודה הראויה לו בה"ש במקום שאפשר לו להביאו אצלו במקום שנתכוון) לשבות שם לפי שסעודה הראויה לו בה"ש במקום שביתתו הוא צריך. ובכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש כל שהוא במקום מצוה כזה והילכך (נדון) [נתן] עירובו בבור שבכרמלית מותר.
<h2>דף לד:</h2>
נתנו במגדל ונעל לפניו ואבד המפתח אינו עירוב שיש בנין וסתירה בכלים והילכך אסור לשבור המגדל. [ל"ה ע"א] היה מנעול המגדל קשור בחבל וא"א לנתקו מותר ואפי' צריך לחותכו שחותמות של כלים מתיר ומפקיע וחותך אבל בחותמות של ברזל ונחושת דברי הכל אסור. ואם נמצא מפתח בכל שהוא במקום שאפשר להביאו שלא באיסור תורה עירובו עירוב. נשרף העירוב או נתגלגל חוץ לתחום אם מבע"י אינו עירוב ואם משחשיכה ה"ז עירוב ואם ספק כשר שכל ספק עירוב כשר וטעם בנתגלגל חוץ לתחום שאינו עירוב אעפ"י שאין בהבאתו איסור תורה מפני שאין העירוב קונה שביתה כיון שהוא חוץ לתחום לאלפים אמה.
<h2>דף לה.</h2>
ופי' חמר גמל שהמנהיג החמור מנהיג לפניו ומחמר לאחוריו והמנהיג הגמל מנהיגו לאחריו ומושכו באפסר נמצא מנהיג את שניהם זה לפניו וזה לאחריו והוא באמצע ואינו יכול לילך לכאן ולכאן.
<h2>דף לו:</h2>
מתנה אדם על עירובו ואומר אם בא חכם למזרח עירובי למזרח ואם למערב עירובי למערב בא מכאן ומכאן למקום שארצה אלך לא בא לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי.
<h2>דף לז:</h2>
מערב אדם לכל שבתות השנה ומתנה ואומר שבת שארצה אהיה כבני עירי ושבת שארצה אסמוך על עירובי ואפילו לא רצה עד שחשיכה מותר דבדרבנן יש ברירה.
<h2>דף לח.</h2>
יו"ט הסמוך לשבת מערב אדם שני עירובין מעיו"ט ונותן א' למזרח וא' למערב ואו' עירובי ליו"א למזרח ולב' למערב וכל א' וא' קונה לו ליומו [ע"ב] והוא שלא מצע עליו את התחום וכן יכול לערב ליו"א בלבד או ליו"ב בלבד שכימים חלוקים הם מפני שהם שתי קדושות פי' מצע עליו את התחום שהניח הראשון בצפון והשני בדרום חוץ ממקום שיכול להלך בעירובו הא' לדרום ובענין זה אין השני עירוב שכל סעודה שאינה ראויה מבע"י אינו קונה עירוב וה"ז אינו יכול להלך מבע"י אצל עירובו השני שבדרום. [ע"א] מי שהניח עירובו לשני הימים ונאכל עירובו בא' עירוב לראשון ואינו עירוב לשני אא"כ הוא קיים כל בה"ש של יו"ב לפי ששתי קדושות הן. [ע"ב] ערב ברגליו מחשיך עליו יו"א וחוזר ומחשיך עליו ביום הב' ואצ"ל קנה לי מקומי וכאן אינו נראה כמכין מיו"ט לשבת לפי שהרואה אותו עומד שם יאמר שמא אבדה נאבדה לו ויצא לחפש אחריה. [ל"ט ע"א] עירב בפת ביו"ט שלפני השבת בשבת אינו עירוב לפי שהוא כקונה שם בית ואין קונין בית ביו"ט ועוד שאין יו"ט מכין לשבת. לא עירב כלל בראשון מערב ברגליו בשני. עירב ברגליו בראשון אין מערב בפת בשני שאין מערבין בתחילה בפת כמו שנתבאר ואפי' בשני ימים טובים של גליות אסור.
<h2>דף לט.</h2>
ואע"פ ששני י"ט של גליות שתי קדושות הן אין מניחין עירובי תחומין מיו"ט לחבירו ואפי' ע"ת שמא הראשון קודש ואין קונין שביתה ביו"ט אבל אם רצה מערב שני עירובין מעיו"ט הראשון בין ברגל בין בפת על הדרך שנתבאר גבי יו"ט הסמוך לשבת כתב הגאון ר"י שלענין עירובי חצירות הואיל ואינו אלא ביטול רשות מועיל תנאי בשני ימים טובים של גליות וזה יתבאר בס"ד בדרך ג' של שער יו"ט ויוה"ך ושבת שניהם אחת היא קדושתן.
שני ימים טובים של ר"ה קדושה א' הן ולפי' שניהם כיום ארוך ואין מערבין בהן שני עירובין. נאכל עירובו בא' אינו עירוב לב' שלא אמרו קדושה א' אלא להחמיר וי"א שאף לשני הוי עירוב וטעם למה שני י"ט של ר"ה קדושה א' לפי שבבית הוועד פעמים היו עושין שני ימים שלא מן הספק ואפי' כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה וכן בזמן ב"ד ג"כ דנין אותן לעולם בקדושה א' מתוך שאפשר שכך עושין במקום ב"ד עצמם אבל שני י"ט של גליות שתי קדושות הן שיו"ט שני לא היו עושין אלא ברחוק מקום שלא עמדו שם על בירור הדבר וע"כ עושין שם שני ימים מספק.
<h2>דף מה.</h2>
היושב בדרך ועומד שם עד שחשיכה ואח"ך נודע לו שהוא תוך תחום העיר הרי הוא כבני העיר ואם אמר שביתתי שם במקום שהוא אע"פ שלא ידע שהעיר קרובה קונה שביתה במקום שאמר. הישן בדרך ולא נעור עד שחשיכה קונה שביתה במקומו כנעור.
<h2>דף מה:</h2>
חפצי הפקר אין קונין שביתה במקומן אלא הרי הן כרגלי כל אדם.
<h2>דף מו.</h2>
אין אדם קונה שביתה במהלך כל שאינו נח כמו שאמרו בנהרות המושכין ומעיינות הנובעין שהן כרגלי כל אדם ולא קנו שביתה.
<h2>דף מז:</h2>
חפצי הגוי קונין שביתה גזירה בעלים דגוי אטו בעלים דישראל הילכך גוי המביא דורון לישראל מחוץ לתחום שמותר לישראל אחר דוקא בד' אמות או בתוך העיר ולאותו ישראל יש אוסרין לטלטל ויש מתירין ומן הסתם אין חוששין שמא חוץ לתחום לנו שאו' כאן נמצאו וכאן היו כיון שהדבר הזה מצוי בעיר והמביא ג"כ מן העיר ודרכו להביא מן העיר וכ"כ אהר"א.
<h2>דף מט:</h2>
מי שהחשיך לו בדרך וראה אילן ורצה לקנות שם שביתה צריך שיסיים מקום פלוני בצפונו או בדרומו ואם לא סיים ואמ' שביתתי תחת אותו אילן אם יש בין מקום רגליו ובין סוף נופו של אילן יותר מאלפים אמה וד"א לא יזוז ממקומו לפי שנעשה חמר גמל מפני שתחת האילן לא קנה דשמא דעתו היה לשבות בסוף נופו וא"א לפי שהוא לו חוץ לאלפים ובמקום שהוא עומד שם לא קנה שביתה לפי שעקר שביתתו מכאן בפי' ולפי' נעשה חמר גמל ואין לו אלא ד"א של מקומו. היה כל האילן ונופו תוך אלפים אמה כשימדוד מן האילן לביתו מתחיל למדוד מן הצד שהוא לפני המקום שהוא עומד שם והוא חצר האחרון לביתו ולפי' צריך שיסיים בצפונו או בדרומו כמו שנתבאר.
<h2>דף נ:</h2>
ודין זה שאמרו בשביתה בתל גבוה כך הוא הדין בשדה שהוקף בשבלים או בקמה קצורה כל שאין בה בית סאתים, היו יתרים מבית סאתים הואיל ואין מטלטלין שם אלא בד"א הם דינן כבקעה ואין לו שם אלא ד"א ובקעה או קרפף שהוקפו קודם השבת לדירה אע"פ שיתרים מבית סאתים דינם כחצר ובמקום שאינו מסויים אינו אלא ד"א ומי שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר ומכיר אומ' תהא שביתתנו במקום פלוני. לא סיים ד"א שקבע לא יזוז ממקומו. אמר שביתתי בעיקרו של אילן פלוני או במקום פלוני מהלך ברגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו לביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשיכה ד' אלפים אמה כסדרן אלפים אמה לפני מקום שביתתו ואלפים אמה אחר שביתתו. [נ"א ע"א] מי שאמר שביתתו במקום פלוני אע"פ שחשכה כ"כ שאם לא היה מהלך במרוצה לא היה מגיע לשם מבע"י מותר. [ע"ב] מי שאינו מכיר מקום מסויים או שאינו בקי בהלכה ואמ' שביתתי במקומי זכה לעצמו ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל שיהא יכול לערב ע"י שלוחו שלא יצטרך לצאת ולערב ברגליו ומיהו כל שיצא מביתו ע"ד לקנות שביתה בא' מן המקומות ואמ' תהא שביתתי במקום פלוני לא אמר כלום וה"ז נקרא עשיר לדבר זה שאין לך עני שאין לו אוכלים בביתו שיכול לערב עמהם. יצא ע"ד לערב והחשיך עליו בדרך אפי' היה בידו פת לערב בו ואלו היה רץ יכול להניח ערובו במקום שנתכוון לקנות שם שביתה ולא עשה כן אלא אמר שביתתי במקום פלוני קנה שם שביתה שה"ז כעני מותר לשלוח עירוב ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו כדי להקל עליו.
מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר מקום מסויים כגון תל גבוה יו"ד או בקע עמוק יו"ד או קרפף והם מד' אמות ועד בית סאתים ואמ' הנה שביתתי במקום פלוני מהלך עד אותו מקום הגיע לאותו מקום מהלך כולו וחוצה לו אלפים אמה ובזה יפה כח השובת מכח העירוב שהנותן עירוב במקום שאינו ראוי לדירה אין לו [אלא] אלפים אמה ממקום עירובו.
המערב לשתי רוחות אינו מהלך לצפון אלא כעירובו לדרום ולא לדרום אלא כעירובו לצפון ואם מצעו עליו התחום ה"ז נעשה חמר גמל ולא יזוז מד' אמותיו ואפי' הוא בתוך העיר. ופי' חמר גמל שהמנהיג החמור מנהיג לפניו ומחמר לאחוריו והמנהיג הגמל מנהיגו לאחריו ומושכו באפסר נמצא מנהיג את שניהם זה לפניו וזה לאחריו והוא באמצע ואינו יכול לילך לכאן ולכאן.
<h2>דף נב.</h2>
בני העיר שמסרו עירובן לא' להניחו להם במקום המסויים מן הדרך לקנות שם שביתה ולאחר שהחזיק בדרך החזירוהו הוא מותר לפי שהוא כעני וכיון שהחזיק בדרך קנה שביתה ובני העיר אסורין לפי שהן במקומן היו עומדין עשירים הם ואין קונין שביתה במקום אחר אלא אם נתנו שם העירוב.
<h2>דף ס.</h2>
מי שהוא במזרח ואומ' לשלוחו לערב במערב אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מכן מותר לביתו ואסור לעירובו שלא עשאו שליח אלא לתקן. יש לעירובו אלפים ולביתו יותר מכן לביתו אסור ולעירובו מותר.
<h2>דף סא:</h2>
מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר מקום מסויים כגון תל גבוה יו"ד או בקע עמוק יו"ד או קרפף והם מד' אמות ועד בית סאתים ואמ' הנה שביתתי במקום פלוני מהלך עד אותו מקום הגיע לאותו מקום מהלך כולו וחוצה לו אלפים אמה ובזה יפה כח השובת מכח העירוב שהנותן עירוב במקום שאינו ראוי לדירה אין לו [אלא] אלפים אמה ממקום עירובו.
<h2>דף פ:</h2>
בכל דבר שמשתתפין בו שיתופי מבואות מערבין עירובי תחומין.
<h2>דף פב.</h2>
כיצד משתתפין בתחומין מניח החבית ואומר ה"ז לכל בני עירי (וכל) [לכל] מי שילך לבית המשתה או להקביל פני רבו, ובעירוב זה יהא מותר לו ולהם להלך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח, וכשמניח עירוב משלו על אחרים צריך לזכות ע"י אחר כדרך שמזכה בעירובי חצירות וצריך להודיע להם מבע"י ואם לא הודיעם עד שחשיכה אסור וכשם שמברכין על עירובי חצירות ושיתופי מבואות כך מברכין על עירובי תחומין.
אין (מברכין) [מערבין] אלא לדבר מצוה ואם עירב להנאתו בלבד אין עירובו מועיל אבל אם הלך שם וקנה שם שביתה בה"ש מותר לילך אלפים אמה ממקומו אפילו לדברים של רשות.
<h2>דף פב:</h2>
קטן בן שש יוצא בעירוב אמו אם אין אביו בעיר היה אביו בעיר אינו יוצא בעירוב אמו אלא עד שנה חמישית יתר על כן צריך לערב עליו. מערב אדם בשביל בנו ובתו הקטנים אפי' שלא מדעתם אבל אינו מערב על אשתו אלא מדעתה ואינו מערב על בנו ובתו הגדולים ולא על עבדו ושפחתו העברים אלא מדעתן.
וכל האוכלין מצטרפין לשיעור מזון ב' סעודות ובפת שיעורו ה' בצים, כך מצאתי לרשב"א ובסוף נ"ח מדרך ד' כתבתי דמזון שתי סעודות הוא שיעור ששה בצים.
וכמה שיעורן מזון ב' סעודו' לאדם אחד היו מרובין צריך לכל אחד מזון שתי סעודות.
